שילוב תנועה בעבודה באמנות עם ילדים
ראיון עם אסנת יבין – אמנית ומורה לאמנות
מראיינת: נועה שי
בדרך כלל כשמדברים על תנועה ואמנות פלסטית מתייחסים לזרימה של הקווים והצורות וליחסים ביניהם – ברישום, בציור, בצילום, בפסל, במיצג או אף בארכיטקטורה. דנים בקצביות שיש בחזרתן של צורות, בהגדלה או הקטנה שלהן זו ביחס לזו. לפעמים מדברים על ההנחה עצמה שיש בה את מגע יד האמן, ומרגישים בה את העוצמה והמהירות, שבהן טופל החומר . בצילום יש את זמן החשיפה ותנועת המצלמה תוך כדי הצילום או ההסרטה. קיימות גם עבודות נעות או מיצג שבו זזים המשתתפים עצמם. נושאים אלה מרתקים אך הדגש בהם הוא על ניתוח היצירה הגמורה, כלומר על התוצאה. משום שאנחנו כאן עוסקים בחינוך, אני נמנעת מכך במתכוון על מנת שלא לעודד הכוונה לתוצאה מסויימת. ישנן יצירות שמביעות תנועה ויש שפחות, ולא תמיד היא הנושא המרכזי. בכתיבה כאן רציתי להביא את הזוית של החיבור לגופני כתורם לעשייה אמנותית ומשפיע עליה. לשם כך בחרתי לראיין את אסנת יבין, אמנית ומורה לאמנות בעלת ניסיון רב שמיישמת זאת באופן ייחודי.

ספרי קצת על עצמך, על הרקע שלך ועל הקשר לאמנות ולתנועה
אני אמנית- צלמת וציירת ומגיל מאד צעיר אהבתי ליצור. בתור ילדה שיחקתי המון בחוץ, אהבתי להיות משוחררת, לטפס על עצים, להתנועע. גם כאדם בוגר אני זקוקה לתנועה – אני פותחת את היום בהליכה, עוסקת ביוגה. בעשייה שלי בצילום במקביל לעבודה בסטודיו אני אוהבת לשוטט ולצלם תוך כדי שיטוט. דברים מופיעים לפני, העין תופסת אותם ואני לוכדת אותם במצלמה. התחלתי ללמד אמנות תוך כדי לימודי כסטודנטית בבצלאל, ואני מנחה מאז במגוון מסגרות מגילאי גן ועד לבוגרים. בהמשך למדתי יוגה והדרכת יוגה בתנועה לגיל הרך ומאז אני משלבת את הידע הזה בהוראה.

למה לדעתך חשוב לשלב תנועה בהוראת אמנות?
הרבה פעמים לחוויה הגופנית יש השפעה גדולה, והיא מביאה להבנה ולהפנמה עמוקים יותר. לצחוק ולשמוח דרך הגוף מאד טבעי לילדים קטנים. הם לומדים את העולם דרך החושים והגוף. לעתים הם מאד פיסיים ומתקשים לשבת כל הזמן. לשימוש בגוף יש מימד של שחרור ומשחקיות, שחשוב מאד עבור ילדים צעירים, יותר מאשר לשמוע הסבר ומלל. באופן כללי, גם אצל בוגרים, ניתן להגיע למצב של ריכוז הדרוש ליצירה דרך הגוף.

תוכלי לתאר דרכים שבהם את מיישמת את הקשר בין תנועה ליצירה בחמרים?
במעברים מהזמן הרגיל אל העשייה האמנותית: הרבה פעמים במעבר מהגן לחדר אמנות אנחנו עושים תרגילים תרגילים שמשחררים ומעבירים למקום קשוב ומחובר – לעצמם לחושים שלהם ואלי. אני מבקשת לרקוע ברגליים או לתופף בידיים או סתם להשתולל ואז להפסיק כשאני נותנת אות. בשינויים האלה בין פעילות אינטנסיבית לקטיעה שלה יש אלמנט של שחרור ושליטה. הם מאפשרים להתפרק ולהוציא אנרגיה לקראת ריכוז ומציאת שקט, וגם מתרגלים את ההקשבה אלי .
עם תלמידים בוגרים יותר אני עושה לפעמים דמיון מודרך. לשכב בחלל (אם הוא מספיק גדול), לעצום עיניים, ולהעביר את תשומת הלב מאיבר לאיבר, להרגיש אותו ולנשום עמוק, לחוש מטפחת שאני מעבירה או צליל של קערה טיבטית. זה יוצר סוג של ריכוז, מודעות לאיברים וחיבור לגוף. אחר כך אני מספרת סיפור, שבעקבותיו יוצאים לעבודה בסדנה. להפתעתי חלק העדיפו לפעמים להמשיך ולשכב בשקט בחדר. נוכחתי לדעת כמה הם זקוקים לשקט הזה במהלך יום עמוס. את הכלים האלה הם בעצם יכולים לקחת וליישם גם בזמנים אחרים כשקשה להם.
בעבודה עם מבוגרים פתיחת המפגש בשקט ובהתמקדות מאפשרת להשאיר את העולם העמוס מאחור, ולהתמקד בכאן ובעכשיו שדרוש ליצירה.

אני משתמשת בתנועה בחימום לקראת העשייה האמנותית: הרבה פעמים לפני שמתחילים את העבודה אנחנו עושים תנועות עם המפרקים, הזרועות, כפות הידיים והאצבעות כדי להכין אותם לעבודה בכלים, במכחול.

אני גם מעודדת שילוב של תנועה בתהליך היצירה עצמו: לפעמים אנחנו מתרגלים תנועה עם וסביב חפץ (קופסה, נוצה) ואז יוצרים אתו. דרך אחרת שאני משתמשת בה לעתים תכופות היא להשמיע מוזיקה ולהציע לעבוד לפי הקצב והאנרגיה שלה.

עבודה עם נוצה

באופן פיסי יוצרים אצלי במגוון דרכים – מול קיר הגואש בעמידה, מה שדורש שימוש בכל הגוף, בהתרחקות והתקרבות. העבודה בעצם הופכת למעין ריקוד, שבו היוצר זז ומתייחס בגופו לציור שעל הקיר. בהכרח ציור שנעשה כך יהיה שונה מכזה שצוייר בישיבה ליד שולחן. אני נותנת להם לעבוד על הרצפה , בעמידה ליד שולחן, בבניה לגובה… לפעמים אנחנו יוצאים לגינה ולמתקני הספורט והפעילות נעשית שם בחוץ. אני נותנת מדי פעם הפסקה למשחק במתקנים, הם נהנים וכשחוזרים לעשייה אחר כך הם עובדים הרבה יותר טוב.

"ריקוד" מול קיר גואש

האם יש הבדלים בין גילאים שונים?
כולם זקוקים לתנועה ,והילדים הגדולים עוד יותר כי הם יושבים בכיתה המון שעות. הקטנים בדרך כלל יותר מחוברים לגוף שלהם, ואני עושה איתם תרגילים של קצב והשתוללות חווייתית. עם הגדולים משלבת דמיון מודרך, הרפיה והקשבה. אני מתאימה לתלמידים הבוגרים (גילאי חטיבת ביניים ומעלה) תרגילים של רישום תנועה, הבנה של פרופורציות של הגוף, כיצד המפרקים פועלים בתנועה…

האם יש צורך בהכשרה מיוחדת?
קודם כל חשוב לחוות את הדברים בעצמך דרך הגוף כדי להיות מסוגל להעביר הנחיה כזאת. אני משתמשת בכלים שלמדתי של יוגה ויוגה בתנועה, באהבה שלי לתנועה וביצירתיות שלי. אני קשובה לילדים, מרגישה איפה הם היום ומה הם צריכים. כשחזרו התלמידים שלי מהקורונה שיחקנו בפריזבי בחוץ, ואז יצרנו סביבו מנדלה מחמרי טבע שהיו בסביבה. הם היו זקוקים למרחבים אחרי כל הזמן שהיו סגורים בבית.

תוכלי לתת המלצות להורים ולגננות?
לזוז, להיות הרבה בחוץ, לטייל בטבע, להתגלגל על הדשא, ללכת לים, להתבונן ביחד, לחשוב על דרכים שמתאימות להם לשלב עשייה ותנועה.