נגינה חופשית בגיל הרך: משחק התפתחותי משמעותי
מאת ד"ר אילאיל קרן- מוזיקאית ומחנכת מוזיקלית המתמחה בתקשורת מוזיקלית עם פעוטות. חוקרת התפתחות מוזיקלית בגיל הרך ומרצה במכללות לחינוך.
נטייתם של ילדים בגיל הרך "לשחק עם כל דבר" תועדה רבות, ואין צורך במחקר מעמיק כדי להבחין בה, ואכן, כשמדובר באמנות פלסטית נהוג להגיש לילדים חומרים שונים לחקירה משחק בנייה ויצירה. בבואנו לבחון הגשת חומרים מוזיקליים אולי יעלו בדעתנו שירים ויצירות מוזיקליות כפי שנהוג להגיש בשיעורי מוזיקה רבים כמו גם בבית. שירים ויצירות אלו הם בבחינת "לגו בנוי" אשר מסב הנאה רבה ויחד עם זאת אינו פתוח למשחק. לכן, בכדי לאפשר משחק מוזיקלי, שהוא המפתח הילדי ללמידה והתפתחות, אנו נדרשים לחשיבה מחודשת בנוגע לחומרים מוזיקליים נוספים אותם היינו רוצים להגיש לילדים. אבני הבניין המוזיקליות ("הלגו המפורק") הם הצלילים, אותם יכולים הילדים להרכיב לכדי מבנים מוזיקליים באחד משני אופני הביטוי: שירה או נגינה. למרות שבשני האופנים נוצרת מוזיקה, ולמרות ההתלהבות והתשוקה הרבה בה ניגשים ילדים לשני האופנים, יש שונות גדולה בדרך בה פועלים בכל אחד מהם.
המשחק המוזיקלי – קולי בגיל הרך תועד ונחקר רבות (Young, 2006), והוא זמין מאוד בשל היות הקול חלק מגופנו. את החומרים המוזיקליים בתחום זה שואבים הילדים גם משירים שהושרו או הושמעו להם וגם מקולות סביבה שונים, תנועות גופם ודמיונם הפורה. המצאת שירים ותבניות מוזיקליות קוליות בזמן משחק חופשי היא נפוצה ומשמחת. בתחום זה חסרה אולי יותר תמיכה והכרה של מבוגרים ביצירות הקוליות של ילדים: 1) הימנעות מהשמעת מוזיקה ברקע המשחק החופשי בכדי לאפשר יצירה קולית. 2) שילוב משחק קולי בשיעורי מוזיקה ומפגשים על ידי סבבי אלתורים קוליים והקשבה לשירים מומצאים. 3) פתיחת במה להמצאת שירים בגנים (למשל ארגז הפוך ומיקרופון, או עריכת "פסטיגן" אחת לכמה זמן בו נותנים במה למי שרוצה לשיר).
המשחק המוזיקלי בכלי נגינה פחות זמין (ואפילו נדיר), כי הוא תלוי בנכונותם של המבוגרים להגיש כלי נגינה באופן שמאפשר חקירה, משחק והתפתחות. בלית ברירה הילדים "מנגנים על כול דבר" אך החפצים כמו גם כלי ההקשה הנפוצים בגנים מאפשרים בעיקר עשייה ריתמית ללא מחקר ומשחק בתחום הצלילי – מלודי. ממחקרים שנעשו בתחום הנגינה החופשית עולה כי לאחר שלבים של חקירה ובדיקת הכלי, ותרגול ושכלול של טכניקות נגינה, יגיעו הילדים ליצירת קטעי מוזיקה בעלי תנועה מוזיקלית ושלמות פנימית, תוך תהליכים של המרת תנועתיות לצלילים ושימוש במהלכי מתח והרפיה (כהן, 2001). מחקר התפתחותי נרחב עם פעוטות מגיל שנה עד שלוש (Keren, 2019)העלה שהתהליך ההתפתחותי בתחום זה הוא סדור (מתרחש דרך אותם שלבים), וכולל פיתוח יכולות ליצירת מבנים מוזיקליים ארוכים, מבוססי חזרה (ABA, פזמונים חוזרים), הכוללים אלמנטים מלודיים וריתמיים בדרגת מורכבות שהולכת ועולה ככל שמאפשרים יותר התנסות. יחד עם זאת, הנחקרים פיתחו סגנון אישי ייחודי של נגינה, שנראה כמהווה ערוץ הבעה מקביל לדיבור או שירה. חשיבותה של אפשרות לנגינה חופשית כביטוי רגשי היא גדולה.
הצעד הראשון בדרך לאפשר לילדים משחק מוזיקלי בכלי נגינה הוא מודעות ונכונות לקבל כל מה שהילדים ייצרו ללא ניסיון לכוון את נגינתם או לשפוט אותה (גם אם הנגינה בתחילה מאוד "מרעישה". יש להבין שביטוי מוזיקלי כזה שלא קיבל ערוץ הבעה יכול לגרום להצטברות של "קיטור" שבתחילה צריך לצאת. אם נהיה סבלניים, יגיע וויסות ותגיע גם נגינה שונה בהמשך). ניתן להציג לילדים את הכלי במפגשים בגן, או להעניק כלי בבית, אך מה שצריכים הילדים בסופו של דבר הוא התנסות בפרטיות, כמעט ללא התערבות. ההתערבות שיכולה לתרום לתהליך היא אינטראקציה מוזיקלית במקום היגד מילולי: ניתן להציע שיחה של צלילים, בה יתקיים דיאלוג בין שני ילדים או בין מבוגר/ת לילד/ה. תמיכה מצד מורי המוזיקה בגנים היא מאוד חשובה. מורים יכולים לאפשר סבבי אלתורים ודיאלוגים בנגינה בשיעוריהם, לעזור בתיווך קניית כלים וללוות פתיחה של פינת נגינה בגניהם.
בגני ילדים החל מגיל שלוש, ניתן לפתוח פינת נגינה קטנה הכוללת שולחן נמוך וכלי נגינה, אליה ניתן לגשת באופן חופשי, בזמנים של פעילות זורמת. ניתן גם לפתוח פינה ניידת, במזוודה קטנה שתתמקם היכן שנוח, או בתוך קופסת קרטון גדולה שתיתן אשליה של פרטיות. לאחר זמן התנסות ניתן גם לאפשר נגינה במפגש, למי שהתנסה, בכדי לקבל הכרה ועידוד. עדיף שהתגובה לנגינה תהיה משקפת ובלי שיפוט לשום כיוון. ניתן ורצוי להודות לילדים שניגנו על המוזיקה שהעניקו לנו.
לפני גיל שלוש, ניתן להתחיל בסבבי אלתורים קטנים במפגשים, בהם ניתן להגיש צלילון אחד או שניים (חלק של קסילופון מתפרק). בהמשך ניתן לסגור פינה קטנה בווילון נמוך, ולהניח שם כלי נגינה. אין צורך להיכנס עם הילדים לשם, וניתן לצפות עליהם מלמעלה. רצוי לא להגביל את זמן
הנגינה אלא אם יש כמה שמעוניינים לנגן באותו זמן.
כלים מומלצים : קסילופון או מטלופון, רצוי כרומטי (ראו תמונה) , כלי מיתר כלשהוא, אורגנית.

בהינתן לילדים חופש ליצור ללא ביקורת ושיפוט, מקום ייעודי עם פרטיות ושקט, כלי נגינה שניתן לחקור בעזרתו את עולם הצלילים ממנו מורכבים הסולמות המוזיקליים וסביבה תומכת, יש לשער שרבים מהם יעברו בעצמם את שלבי ההתפתחות עד לנגינת מבנים מוזיקליים בעלי שלמות. לצד ההבעה האישית, יוכלו להתפתח גם שליטה וקואורדינציה וכן הבנה של מבנים צליליים וסולמות שונים.
לתמיכה, שאלות ודיון ניתן לפנות : ililkeren10@gmail.com
רשימת מקורות:
כהן, ו' (2001 ). גם המוזיקה רוצה פינה. קול הטף, 4, (15-16).

Keren, Ilil (2019), ‘Longitudinal study of the development of toddlers’ instrumental musical expression’, Ph.D. dissertation, Ramat Gan: Bar Ilan University.
Young, S. (2006). Playing With Song. Early Childhood Practice: Journal for Multi-professional Partnerships 18, 20-29.