הנגינה החיה כמודל להשראה
יעל ארנון ורד מארחת את לי גאון – מוזיקאית יוצרת, פרסמה שני אלבומים המכילים שירים מקוריים וכן אלבום לילדים.
בניגוד לתפיסה הרווחת, השראה אינה מנת חלקם של אמנים בלבד אך אחד ממקורות ההשראה העוצמתיים יכול להיות המפגש וההיכרות עם אדם העוסק בפעילות יצירתית כאשר הוא כל כולו שקוע ומשקיע בה.
במוזיקה הדבר מתורגם לחוויית הקונצרט החי.
אני שמחה לראיין את לי גאון, אישה מעוררת השראה ורבת כובעים. לי היא מוסיקאית, זמרת, כותבת ומלחינה, יזמית, מפיקה ומנחה קונצרטים חיים לילדים ב"תכנית מפתח" שהיא תכנית לחינוך מוזיקלי וקשר עם הקהילה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

מהו ההבדל בין קונצרט המוגש למבוגרים לקונצרט המוגש לילדים?
בחמש עשרה השנים האחרונות, הייתה לי הזכות לקחת חלק בתכנית מפתח ולהנחות מפגשי נגנים של התזמורת בכיתות בבתי הספר וקונצרטים וסיורים בהיכל התרבות. וכך גם להפוך לקהל מושבע של הקונצרטים של התזמורת לילדים ולכל המשפחה, במאמר מוסגר אוסיף שלרוב אני אף נהנית מהם יותר מאשר הקונצרטים ל״מבוגרים״, וזאת בזכות ההנחיה הקומוניקטיבית, התמצות הנכון, והדגשים המותאמים, שהופכים את הקונצרט לחבילת ממתקים מוסיקלית, שנעים וכיף לקבל, ושאפשר להשכיל מהם ולצאת עם תיק מלא חוויות מכל קונצרט.

האם וכיצד מומלץ להתכונן לקראת הקונצרט החי?
הילדים המשתתפים בתכנית מפתח עוברים הכנה ע״י המורים למוסיקה בכיתות, המפגש באמצע הסמסטר עם שלושה נגנים המגיעים לכיתתם, הוא מרגש ומפעים ויוצר קירבה בין הילדים לנגנים ולכלי הנגינה, הרזולוציה משתנה, הילדים יכולים להסתכל לנגנים בעיניים, לראות כל אצבע ואצבע מנגנת, לשאול שאלות ולשוחח עם כוכבי הקונצרט- הנגנים. זה מיד יוצר אצלם קרבה גם למוסיקה.

האם לדעתך כדאי שהילדים יעברו חווית עיבוד יזומה לאחר הקונצרט?
אם כן, באיזה אופן?
סיכום הלמידה לאחר הקונצרט, בכיתה עם המורה למוסיקה, ושיתוף החוויות מהקונצרט הגדול בהיכל חשובה מאוד, לחלוק עם החברים והמורה את החוויה המשותפת, וההרגשה של להיות חלק מהמשלוש הזה: תזמורת-מוסיקה-קהל.
כשקהל הילדים מגיע לקונצרט או הופעה כשהוא מכיר את היצירות והשירים, ההנאה שלו גדולה הרבה יותר ואני מאמינה שדברים גם שוקעים יותר עמוק, ונשארים לאורך זמן. הם מכירים את השפה ובעצם משתתפים בחוויה שמרגישים שייכים לה.
זו הרגשה שונה לגמרי מחוויה זרה ומרוחקת.

תוכלי לספר קצת על תגובות של ילדים לקונצרטים או הופעות בהן השתתפת?
חוויות הילדים לאחר הקונצרט שונות ומגוונות, אם זו התפעלות מאחד הכלים על הבמה, או מדמותו של המנצח, חווית האקוסטיקה הקסומה בהיכל גם היא מרשימה אותם מאוד, וכמובן הקשר האישי, כשהם מזהים על הבמה את הנגנים שהיו אצלם בכיתה, כל אלה הופכים את הקונצרט לחוויה בלתי נשכחת שגם עושה גלים, ונותנת להם השראה לתחומים נוספים, להקשבה, לחקירה ולעניין בחוויה של ״פעם״ שלא תלויה במסכים וטכנולוגיה מורכבת, מה שמאפשר גם מפגש על דורי, בינם לבין הוריהם, והסבים והסבתות.
אחרי הופעות של ילד פעם, הילדים הניגשים לפגוש אותנו קצת נרתעים ומתביישים, אפילו ילדים שהכרתי לפני, פתאום נוצר דיסטנס, מוזר להם לראות מקרוב את הדמויות שהיו על הבמה…
אך המפגש הזה גם הוא, סוג של סגירת מעגל, מהאזנה לשירים בבית, דרך חווית ההופעה ועד הפגישה האישית, זה מכלול שמתכנס לחוויה אחת משמעותית.

האם יש לך המלצות על מקורות נוספים לקבלת השראה ממוזיקה מלבד חשיפה לקונצרטים?
מלבד חשיפה לקונצרטים, מוסיקה חיה מכל סוג וסגנון תמיד מרגשת ומעוררת השראה גם ילדים וגם מבוגרים. החוש השישי מופעל, האנרגיה שעוברת בזמן אמת בין הנגנים והזמרים לקהל, היא בלתי ניתנת לשחזור באמצעים סינטטים.
גם להופעות רחוב יש אפקט מיוחד במינו, החוסר פורמליות ועם זאת המקצוענות בביצוע, מקרבים מאוד. תחושות כאלה חויתי עם בנותיי בשנה האחרונה כשליוינו את התזמורת בהפגנות השונות.
לעמוד בתוך התזמורת מול הכנסת ולהאזין לקונצרט כשמימין מנגן הקלרינט ומשמאל החצוצרה זו חוויה יוצאת דופן.
יכולה לספר על בנותיי, שהפלילסט שערכתי עבורן והנשמע בביתנו, הוא מגוון מאוד, סגנונות מוסיקלים שונים, מארצות שונות ומזמנים שונים, ממוסיקה קלאסית, קלאסיקות ישראליות, רוק, שנסונים, בלדות ממיסות לב משנות ה80 וגם פופ עכשוי, מוסיקה ערבית ותימנית וגם מקצבים קובנים וג׳אז, הכל הולך וכמה שיותר, בתנאי שהטקסטים מכבדים את עצמם ואותנו. החשיפה לקשת מוסיקלית רחבה עוטפת בעיניי, ונותנת מבחר השראתי, מעבר לפיתוח השמיעה ותשומת הלב לניואנסים, ונסיונות החיקוי שלהן את השירים השונים, שחושפים ומשכללים את היכולות המוסיקליות שלהן, באופן מפתיע הבנות שלי מבקשות לשמוע שוב שירים מסוימים שלאו דוקא הייתי חושבת שימצאו חן בעינהן, כמו למשל שיר משעשע comic strip של סרג׳ גינסבורג או הלהיט של ונסה פרדי joe le taxi, כמובן גם ימי בנימינה בביצוע של חווה אלברשטיין שהפך להמנון הבית לצד אגם הברבורים.
התנסות בנגינה והתמדה בנגינה, חשובה בעייני מאוד.
גם אותי אמא שלי דיי הכריחה להמשיך ללמוד פסנתר (למרות שהיא בדרך כלל לא היתה נוקשה במיוחד) , לא ממש רציתי להתאמן אבל עשיתי לה טובה וישבתי בשיעורים, ועל כך אני מודה לה מאוד היום, וממשיכה זאת גם עם בנותיי, מתעקשת שימשיכו בשיעורי הפסנתר, וגם ביוקללי.

מה מעורר בך השראה/ מהן מקורות ההשראה שלך?
מה מעורר בי השראה? קודם כל אנשים. וסיפורים…שיחה עם חבר יכולה להקפיץ אותי אל הפסנתר לכתוב שיר.
גם שירים חדשים ומוסיקה שאני מגלה ברחבי הספוטיפיי מעוררים בי הרבה השראה. וכמובן סדנאות כתיבה ועוד ועוד התנסויות ושיתופי פעולה עם מוסיקאים שונים.

תוכלי לספר על אחד מהרגעים מעוררי ההשראה שחווית?
אחד הרגעים מעוררי ההשראה היה המפגש בין שני העולמות המוסיקלים שלי, "ילד פעם" והתזמורת הפילהרמונית, מופע שנכתבו לכבודו עיבודים מיוחדים ללהקה של ילד פעם ולחמישה נגני התזמורת. המפגש הזה בין המוסיקאים והתוצר המשותף היו מעוררי השראה ונתנו משב רוח מרענן להמשך הדרך…

תודה רבה לי על השיתוף ועל ההצצה לעולמך העשיר!

לי ייסדה יחד עם שותפה אורי ווינשטוק את ההרכב ומופע הילדים המקסים "ילד פעם" מופע שיש לו, בין הייתר, זכות היסטורית משום שהיה הסנונית הראשונה (שדווקא כן בישרה את האביב) בז'אנר מופעי הילדים המקוריים והאיכותיים בתחום המוסיקה הפופולרית, ז'אנר שנמצא היום בפריחה מבורכת ומעז לשים את המוזיקה במרכז ולחשוף את הילדים להרמוניות מורכבות, עיבודים מעניינים בתיווך מותאם שנעשה בגובה העיניים.
את שירי האלבום כתבו והלחינו לי גאון ואורי ויינשטוק .
מוזמנים להאזין ולצפות בשיר "ילד פעם".
וזיכרו, למרות הזמינות הרבה של החומרים במרשתת, אין דבר המחליף קונצרט/הופעה חיה בה כל החושים מתעוררים.