מאת יעל ארנון ורד
אני שרה לילד שיר קצר. באמצע הוא משמיע הברה, מזיז את היד או משנה פתאום את הקצב. באותו רגע עומדות בפניי שתי אפשרויות: להמשיך בדיוק כפי שתכננתי, או לעצור לרגע, להקשיב ולהחזיר אליו משהו ממה שהביא. לפעמים אני מחקה את הצליל שלו. לפעמים אני משאירה שקט. לפעמים התנועה שלו משנה את הדרך שבה כולנו שרים.
הרגע הקטן הזה הוא לב העבודה שלי. שיר יכול להיות משהו שאני מגישה לילד, והוא יכול להפוך לחומר שנוצר בינינו. כשהילד מגלה שהקול, התנועה או הרעיון שלו משפיעים על המוזיקה, הוא אינו רק מאזין. הוא שותף.
הרגע שבו שיר הופך למפגש
השמעת מוזיקה ושירה חיה אינן אויבות זו של זו. אני אוהבת הקלטות, יוצרת אותן ומשקיעה בהן מחשבה ועבודה רבה. הקלטה טובה פותחת לילדים עולם של קולות, כלים, סגנונות ומבצעים, והיא יכולה להזמין ריקוד, משחק והקשבה משותפת. השאלה אינה אם מותר להשמיע שירים. השאלה היא מה אנחנו עושים בזמן שהמוזיקה נשמעת, ומה קורה בינה לבין הילד.
כאשר שיר מתנגן ברקע ואיש אינו קשוב לתגובת הילד, המוזיקה נשארת בעיקר בסביבה. כאשר מבוגר שר, נע, עוצר, מבחין בתגובה ומשנה בעקבותיה משהו קטן, נוצרת אפשרות לדיאלוג. אפשר ליצור דיאלוג כזה גם לצד הקלטה, אבל הקול החי מעניק לנו חופש מיידי: להאט, לחזור, להגביה, ללחוש, להמתין או לסיים ברגע שמתאים לילד ולקבוצה.
למה הקול החי משמעותי כל כך
הקול שלנו נושא מידע שאינו נמצא במנגינה לבדה. הוא נושא קצב נשימה, כוונה, קרבה וגמישות. תינוק או פעוט אינו שומע רק את השיר; הוא פוגש אדם ששר אליו ומתאים את עצמו למה שקורה עכשיו.
מחקרים על שירה המכוונת לתינוקות מצביעים על כמה מאפיינים של המפגש הזה. במחקר שבו תינוקות בני שישה חודשים צפו באימהותיהם מדברות ושרות, השירה שמרה על הקשב החזותי שלהם זמן ממושך יותר מן הדיבור (Nakata and Trehub, 2004). מחקרים אחרים מצאו שסגנונות שונים של שירה יכולים לתמוך במצבים שונים: שירה מרגיעה נקשרה לירידה בעוררות, ואילו שירת משחק שמרה על עוררות יציבה ועל תשומת לב גבוהה יותר לאם (Cirelli, Jurewicz, and Trehub, 2020). במחקר נוסף, שירים מוכרים ולא מוכרים שסיפקו ההורים לאחר מצב מעורר מצוקה הגבירו את תשומת הלב להורה והפחיתו ביטוי רגשי שלילי בהשוואה לדיבור אקספרסיבי; ההשפעה החיובית היתה בולטת במיוחד בשירים מוכרים (Cirelli and Trehub, 2020).
הממצאים האלה אינם אומרים שכל שיר ישיג אותה תוצאה, או ששירה מחליפה מגע, משחק או שיחה. הם כן מחזקים משהו שאפשר לחוש גם בעבודה היומיומית: שירה חיה היא דרך גמישה לכוון קשב, לחלוק רגש ולהישאר יחד בתוך רגע משתנה.
לא צריך לדעת לשיר יפה
הורים ואנשי חינוך אומרים לי לפעמים שהם אינם שרים מפני שהם מזייפים. אבל ילד צעיר אינו מחפש ביצוע מושלם. הוא מכיר את הקול של מי שמטפל בו, את הקצב שלו ואת הדרך המיוחדת שבה הוא פונה אליו. הקול המוכר יכול להיות משמעותי גם כשהוא אינו מדויק לפי אמות מידה מוזיקליות מקצועיות.
אפשר להתחיל מארבעה דברים שכבר נמצאים אצלנו:
- הקול שלנו, גם אם הוא קטן, צרוד או לא תמיד מדויק
- הקשבה לצליל, למלמול, לתנועה ולשקט של הילד
- תגובה שמראה לילד ששמענו אותו ושהוא יכול להשפיע
- נוכחות גופנית, מבט כשהוא מתאים, הבעת פנים ותנועה משותפת
חשוב לי להדגיש שמבט אינו מבחן להשתתפות. יש ילדים שמקשיבים דרך תנועה, דרך מגע בכלי, מן הצד או בלי להביט ישירות. התפקיד שלנו הוא לחפש את הדרך שבה הילד המסוים שלפנינו אומר אני כאן.
איך נראה דיאלוג מוזיקלי בגילים שונים
עם תינוקות
אפשר לשיר משפט קצר או להפיק צליל נעים, ואז להמתין. לא למדוד את ההמתנה בשעון, אלא לתת לה להיות אמיתית. התשובה של התינוק יכולה להיות קול, שינוי בנשימה, מבט, תנועה או אפילו שקט דרוך. כשאנחנו מחקים חלק מן התגובה ומוסיפים אחריה שינוי קטן משלנו, מתחילה שיחה שאין בה עדיין מילים.
עם פעוטות
אפשר להשתמש בשיר מוכר ולפתוח בו מקום לבחירה: לחכות למילה האחרונה, להשאיר צליל חסר, להזמין את הפעוט להציע תנועה או לחזור על המקצב שיצר. לא כל תגובה צריכה להפוך מיד להוראה לכל הקבוצה. לפעמים די בכך שהמבוגר יראה, ישמע ויהדהד אותה.
בקבוצת ילדים
דיאלוג בקבוצה אינו מחייב אותי לנהל בכל רגע שיחה אישית עם כל ילד. הוא מתחיל באופן שבו אני מחזיקה את המפגש: האם יש מקום לתגובות שאינן מתוכננות, האם אני מבחינה כשאנרגיית הקבוצה משתנה, והאם אני מוכנה להאריך פעילות שמעמיקה או לוותר על פעילות שכבר אינה משרתת את הילדים. גם ילד שמקשיב מן הצד, מצטרף רק בסוף או מבקש לחזור שוב על אותו שיר יכול להיות שותף פעיל.
מחקר ניסויי שבו תינוקות השתתפו במשך שישה חודשים בפעילות מוזיקלית פעילה מצא הבדלים לטובת הקבוצה הפעילה ברכישת ידע מוזיקלי, במחוות תקשורת קדם מילוליות ובהתנהגות חברתית, בהשוואה לקבוצה שנחשפה למוזיקה באופן פסיבי יותר (Gerry, Unrau, and Trainor, 2012). זהו מחקר אחד בתנאים מסוימים, ולא הבטחה לתוצאה אצל כל ילד. ובכל זאת, הוא מדגיש את ההבדל בין עצם החשיפה לצלילים לבין השתתפות מוזיקלית שבה הילד והמבוגר פועלים יחד.
השקט הוא חלק מן המוזיקה
אנחנו רגילים לחשוב שמפגש מוזיקלי צריך להיות מלא בצלילים. כשהשיר מסתיים, מתחשק מיד להפעיל את הבא. כשהילדים שקטים, לפעמים נדמה לנו שאיבדנו אותם. אבל שקט יכול להיות זמן של קליטה, ציפייה או התארגנות לתגובה.
כשאנחנו משאירים מקום אחרי שורה, מחווה או נגינה, אנחנו מאפשרים לילד להיכנס למוזיקה בקצב שלו. לעיתים התגובה תגיע מיד ולעיתים אחרי זמן ארוך יותר. ההמתנה אינה הפסקה מן הפעילות. היא חלק מן המבנה המוזיקלי וחלק מן הקשר.
איך להתחיל כבר היום
לא צריך להכין שיעור שלם או לקנות כלי נגינה. אפשר לבחור רגע יומיומי אחד ושיר קצר ומוכר:
- לשיר פעם אחת בפשטות, בלי להעמיס מיד תנועות ואביזרים
- בפעם הבאה לעצור בנקודה טבעית ולבדוק אם הילד מגיב
- להחזיר אליו צליל או תנועה שהביא, ורק אחר כך להוסיף משהו משלנו
- לחזור על אותו שיר לאורך כמה ימים ולתת להיכרות להעמיק
- אם משתמשים בהקלטה, להישאר נוכחים ולרקוד, לשיר או להקשיב יחד
אין דרך אחת נכונה. לפעמים הילד ירצה להוביל, לפעמים רק להקשיב, ולפעמים בכלל להתרחק. המטרה אינה לגרום לו לבצע תגובה מסוימת, אלא ליצור תנאים שבהם אפשר לשמוע את הקול הייחודי שלו ולהגיב אליו.
מוזיקה שנוצרת בקשר
מוזיקה בגיל הרך אינה רק אוסף שירים שנרצה להספיק. היא מרחב שבו ילד יכול לגלות שהקול שלו נשמע, שמישהו מחכה לו ושמה שהוא מביא משנה את מה שקורה. לכן אני חוזרת שוב ושוב אל העיקרון הפשוט הזה: לעשות מוזיקה עם הילדים.
למורות ולמטפלות במוזיקה שרוצות להעמיק בדרך הזאת, אני מנחה יחד עם דבורה רוזנבלום את מוזיקשר, קורס ליווי למורות ולמורים למוזיקה ולמטפלות ולמטפלים במוזיקה העובדים עם ילדים מלידה עד גיל שלוש ובחינוך המיוחד. הקורס משלב ידע, התנסות ושיח מקצועי סביב יצירת מפגש מוזיקלי משחקי, קשוב ושיתופי.
רוצים עוד רעיונות לשיר ולנגן עם ילדים?
הירשמו וקבלו במתנה: 5 דרכים לשיר עם פעוטות
מקורות והמשך קריאה
Cirelli, L. K., Jurewicz, Z. B., and Trehub, S. E. (2020). Effects of maternal singing style on mother infant arousal and behavior. Journal of Cognitive Neuroscience, 32(7), 1213–1220. https://doi.org/10.1162/jocn_a_01402
Cirelli, L. K., and Trehub, S. E. (2020). Familiar songs reduce infant distress. Developmental Psychology, 56(5), 861–868. https://doi.org/10.1037/dev0000917
Cirelli, L. K., Einarson, K. M., and Trainor, L. J. (2014). Interpersonal synchrony increases prosocial behavior in infants. Developmental Science, 17(6), 1003–1011. https://doi.org/10.1111/desc.12193
Gerry, D., Unrau, A., and Trainor, L. J. (2012). Active music classes in infancy enhance musical, communicative and social development. Developmental Science, 15(3), 398–407. https://doi.org/10.1111/j.1467-7687.2012.01142.x
Nakata, T., and Trehub, S. E. (2004). Infants responsiveness to maternal speech and singing. Infant Behavior and Development, 27(4), 455–464. https://doi.org/10.1016/j.infbeh.2004.03.002
המקורות מציגים ממצאים מחקריים בתנאים מוגדרים. הם אינם מבטיחים תוצאה אחידה לכל ילד ואינם מחליפים התאמה אישית, התבוננות ושיקול דעת מקצועי.